לידור הפקות בע"מ נ' דולביט הפקות בע"מ

החלטה

1.בקשת המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪, להבטחת הוצאותיה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ותקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") – היא הבקשה שלפני.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לחייב את המשיבה (התובעת) להפקיד ערובה בסך של 40,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בהליך דנא וזאת כתנאי להמשך ניהול ההליך.

3.המבקשת טוענת שמצבה הכלכלי של המשיבה קשה וכי המשיבה הצהירה על כך בבית המשפט במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הצדדים. כך נטען כי בשל קשייה הכלכליים לא תוכל המשיבה לשלם למבקשת הוצאות משפט ככל שתפסקנה לטובתה במסגרת ההליך דנא. המבקשת מוסיפה כי במסגרת הליך קודם בין הצדדים (ה"פ 41013-12-09 – להלן: "המרצת הפתיחה") עתרה המשיבה לצווי מניעה וצווי עשה "ואולם בהצעת בית המשפט הנכבד (כב' השופט זפט) ומשהבינה כי סיכויי התובענה אפסיים חזרה בה מן התובענה והסכימה למחיקתה תוך שהיא מחויבת בהוצאות המבקשת...". בהקשר זה נטען, כי במסגרת המרצת הפתיחה הוגש תצהיר מטעם מנכ"ל המשיבה בו צוין, בין היתר, כי אי מתן הצווים המבוקשים שם יערער את יציבותה של המשיבה ויפגע ביכולת העבודה שלה עד כדי סכנת קיום ממשית. עוד נטען, כי המשיבה לא ציינה את כתובתה וכי התביעה היא תביעת סרק ממוחזרת שסיכוייה קלושים וכל מטרתה להילך אימים על המבקשת ולרגל אחר מהלכיה "מתוך מטרה להתחרות בה בחוסר תם לב...". בהקשר זה נטען, כי המדובר בתביעה לאכיפת הסכם שבוטל כדין לפני למעלה משנתיים בגין הפרות של המשיבה .

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המדובר בבקשה שכל מטרתה "להתחמק" מבירור התביעה דנא. המשיבה טוענת כי סיכויי התביעה טובים שכן דווקא המבקשת היא שהפרה את ההסכמים בין הצדדים וגרמה למשיבה להפר הסכמים עם צדדים שלישיים בחו"ל תוך גרימת נזקים "בלתי הפיכים רחבי מימדים".

אשר להמרצת הפתיחה טענה המשיבה כי הסכימה למחוק את ההמרצה כי קיבלה את המלצת בית המשפט למשוך את המרצת הפתיחה בה התבקשה אכיפת ההסכם, מאחר ש"בין לבין הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם ...". המשיבה מוסיפה שיש ליתן משקל לזכויותיה וכי "מקום בו בית המשפט הנכבד יתרשם כי סיכויי התביעה אינם קלושים, וכי ממילא אין מדובר בתביעת סרק, הרי שבנסיבות אלה בית המשפט הנכבד לא יידרש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה ...". עוד נטען, ש"ממילא לא תהיה לה כל בעיה לפרוע בעתיד הוצאות משפט אם ייפסקו חלילה נגדה" ושמצבה הכלכלי טוב מתמיד. לטענת המשיבה בשנת 2011 רווחיה היו מעל ל- 300,000 ₪ ורווחיה לשנת 2012 צפויים להיות גבוהים יותר. עוד ציינה כי כתובת משרדיה החדשים היא ברחוב קפריסין 12 בתל אביב. כן טענה כי ככל שיקבע כי יש לחייבה בהפקדת ערובה יש לקבוע ערובה בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪.

5.כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לחייב את המבקשת (התובעת) להפקיד ערובה בסך 40,000₪ להבטחת הוצאות המשיבה בהליך כתנאי להמשך ניהול ההליך.

סעיף 353א לחוק החברות קובע בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין " (ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

מלשון הסעיף עולה כי כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה מוגבלת במניות (כבמקרה דנן) רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקשת במקרה דנן) אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

קרי, מלשון הסעיף עולה בבירור כי החזקה שבדין (הניתנת לסתירה) היא כי יש להטיל על תובעת - חברה בע"מ ערובה להוצאות אלא אם הנסיבות מצביעות אחרת.

בהתאם לפסיקה הדרך לסתור את החזקה היא בין היתר על דרך הוכחה של החברה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08);רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)].

לשון אחרת, בבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת ובהתאם לקבוע אם מוצדק לפטור אותה מחובת הפקדת הערבון; בשלב זה רובץ הנטל על כתפי החברה להוכיח כי יש לה יכולות כלכליות ובאפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא יהיה מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

להוכחת יכולתה הכלכלית, על החברה להמציא ראיות ממשיות ובהן אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רו"ח וכיוצא באלה, מהם ניתן ללמוד כי באפשרותה לשלם את ההוצאות, אם יפסקו לחובתה. אי המצאת מסמכים כאמור מעידה כי החברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה והמנעות מהצגת החומר פועלת לחובת החברה התובעת (ראה: בש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע "מ - ניתן ביום 25.2.07 , פורסם בנבו).

6.לאור הכללים שלעיל עלי לבחון את מצבה הכלכלי של המשיבה, ובעשותי כך נוכחתי כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הציגה ולו ראיה אחת שיש בה להצביע על איתנותה הכלכלית ועל מצב כלכלי טוב כנדרש לצורך הרמת אותו נטל.

המשיבה אמנם טענה טענות שונות ביחס לרווחיה לשנת 2011 וכן לרווחים גבוהים הצפויים בשנת 2012 (בין היתר נטענו הטענות בתצהיר שצורף לתגובתה) אך לא ראתה לצרף מאזנים ומסמכים רלבנטיים אחרים מרואי החשבון שלה מהם ניתן ללמוד על רווחיה הנטענים; הימנעות המשיבה מצירוף המסמכים מהווה חסר ממשי ומכאן שאני רשאית להסיק כי אין בידיה להוכיח את טענותיה אשר לאיתנות הכלכלית וכי הטענות נטענו בעלמא, שכן אי הצגת המסמכים המהותיים לסוגית הערובה מהווים כשל בהנחת תשתית ראייתית רלוונטית לשאלת החיוב בערובה.

את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה, כל אלה לא צורפו. בהקשר זה, אדגיש כי אמירות וטענות המשיבה לפיהן לא תהיה לה "כל בעיה" לשלם את הוצאות המשפט אינן תחליף למסמכים בהם היה על המשיבה לתמוך טענותיה.

בנסיבות אלה, ומשלא סתרה המשיבה את החזקה הקבועה בחוק החברות לפיה עליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, מצאתי שיש לחייבה בהפקדת ערובה כאמור.

אמנם כטענת המשיבה, רשאי בית המשפט לפטור את המשיבה מהפקדת הערובה אך זאת אם סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה; בנסיבות המקרה דנא, לאחר שעיינתי בכתב התביעה לא ראיתי כי מוצדק לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה. אין חולק כי בין הצדדים קיימות מחלוקות עובדתיות ביחס להפרות ההסכם ביניהם אך אין באפשרות בית משפט זה להידרש למחלוקות אלה במסגרת הבקשה דנא, ואלה יתבררו בהליך גופו, ולא ניתן לקבוע בשלב זה מסמרות לעניין סיכויי התביעה וממילא לא ניתן לקבוע כי המדובר בתביעה מבוססת במידה כזו שמטה באופן מובהק את הכף לטובת המשיבה ומשכך אין לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

בהקשר זה, אני רואה להדגיש שטענת המשיבה לפיה יש לבחון את תחולת החזקה הקבועה בחוק החברות (ביחס להפקדת ערובה) רק מקום בו סיכויי התביעה קלושים – נדחית מכל וכל. החוק המחיל את החזקה אינו מבחין בין תביעה שסיכוייה גבוהים לתביעה שסיכוייה קלושים.